יחיא נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

1. התובע, יליד 1961 בן 49 כיום, חשמלאי במקצועו, עתר נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 01/02/2001 (להלן – התאונה).

2. אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3. פרופסור רופמן מונה כמומחה מוסכם מטעם הצדדים להערכת נכותו של התובע בתחום האורטופדי (להלן – המומחה). המומחה קבע, בחוות דעת מיום 15/12/08, כי התאונה רק החמירה מצב פתולוגי קודם בעה"ש המותני ולכן קבע כי נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 2.5% כתוצאה מהתאונה , בגין הגבלת תנועות קלה מאוד.

התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי.

4. לאחר שמיעת עדות התובע וסיכומי ב"כ הצדדים ובכל המסמכים הרלוונטיים (לרבות: התיעוד הרפואי והאסמכתאות שצורפו לתחשיבי הנזק והוגשו ע"י הצדדים במהלך הדיון), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

4.1. נכות תפקודית –

התובע העלה בסיכומיו טענות בעניין שעור נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה תוך העלאת הסתייגויות מקביעות המומחה בחוות דעתו.

עיון בגליון סיכום טיפול מחדר המיון מיום התאונה מעלה כי בבדיקה אורטופדית נמצא: "מניע עמ"ש צווארי לכל הכיוונים ללא כאבים" בצילום שנערך לתובע נמצא: "ללא עדות לפריקה או פגיעה גרמית חריפה בעמ"ש צווארי ומותני".

המומחה קבע בחוות דעתו כי: " .... עיון בתיקו הרפואי מעלה סבל ועדות לטיפול בבעית עה"ש הצווארי כבר לאחר תאונת העבודה ביום 13.01.01....לגבי עה"ש המותני גם כאן ניתן למצוא סבל ובעיות כבר משנת 1997....".

התובע לא ביקש לזמן את המומחה לעדות ועל כן, קביעות המומחה בחוות דעתו לא נסתרו.

בשים לב לקביעות המומחה בחוות הדעת,עברו הרפואי של התובע כפי שבא לידי ביטוי בחוות דעת המומחה ובמסמכים שהוגשו, מהות הפגיעה, מקצועו וגילו של התובע, שוכנעתי כי לתובע נותרה נכות תפקודית קלה ביותר, כתוצאה מהתאונה.

4.2. נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקי התובע כתוצאה מהתאונה כדלקמן:

4.2.1. כאב וסבל -

לפי 2.5% נכות וללא ימי אשפוז, וכן בשים לב למהות הפגיעה, הטיפולים להם נדרש התובע (ואשר רלוונטיים לפגיעה בתאונה) ולתקופת אי הכושר לאחר התאונה, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה - סך של 10,000 ₪ נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976).

4.2.2. הפסדי השתכרות בעבר –

התובע צירף אישורי אי כושר בגין 6 חודשים, לכאורה הנכות המינמלית שנקבעה לתובע אינה מתישבת עם תקופת אי כושר כה ארוכה, אולם בהעדר ראיה לסתור ולאחר עיון בטופס 106 לשנת 2001 המעלה כי התובע לא עבד בתקופת אי הכושר וכי נגרם לו הפסד שכר משוערך להיום בסך 58,771 ₪ שוכנעתי כי יש לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

מסכום זה יש לנכות את דמי הפגיעה שנתקבלו מהמל"ל בסך 31,232 ₪ ובסך הכל הפסדו בגין תקופת אי הכושר הינו 27,539 ₪ .

התובע טען כי גם לאחר תקופת אי הכושר נגרמו לו הפסדי שכר שכן לאחר התאונה הוגבל בטיפוס לגובה דבר שהביא לפסד בהטבות שכר. להוכחת טענתו צירף התובע אישור רופאה תעסוקתית מיום 07/08/01.

הנתבעת מצידה הציגה מסמכים רפואיים (סומנו נ/5-נ/8) מהם עולה כי בשנים שלאחר התאונה עבר התובע מספר תאונות נוספות וביניהן תאונות עבודה (נפילה מגובה) וכן תאונת דרכים נוספת.